<h1>תשובות חכמי פרובינציא דיני הלואה וערב סימן ל'</h1>
<h2>דף מח.</h2>
שאלת ערב שאינו קבלן אם מת הלוה אם יכול הערב לדחות את המלוה עד שיתבע ליתומים וישבעו לו שלא נשאר להם מאביהם כלום, או אינו יכול לדחותו, דהא לא מצי למימר (לא) [לו] גברא אשלמת לי גברא אשלמית לך, וכגון שהמלוה בשטר, אי נמי בעל פה ומית הלוה בתוך הזמן [ה' ע"ב] או דשמתוה ומית בשמתיה [קע"ד ע"ב], ומי שהוא קבלן בעל פה שנפרע מן הערב תחלה, אם יכול לטעון הקבלן שמא פרע לך הלוה, ואיך יתחייב הקבלן אם יתחייב בהודאת הלוה בעוד שהלוה כאן, אבל אם יאמ' הלוה פרעתי לא יתחייב הקבלן, או דילמ' אע"פ שה(מ)לוה אומ' (לא) פרעתי [והמלוה אומר לא נפרעתי] לא יפטר הקבלן אם הוא אינו טוען שראה שפרעו הלוה, לפי שגם הקבלן נעשה כלוה, ונאמ' בו אין ספק מוציא מידי ודאי, או אם הלוה אינו כאן אם יכול לטעון הקבלן שמא פרעך הלוה, או אם מת הלוה אם נחמיר לקבלן יותר מן היורשין, דהא קיימא לן דמלוה על פה לא גביא מיתמי אלא היכא דמית בגו זמניה, אי נמי דמית בשמתיה.
תשובה, הוי יודע שאפילו בקבלן שדינו לפרוע ממנו תחלה אע"פ שיש נכסים ידועים ללוה אין הקבלן מתחייב אלא במה שיתחייב הלוה, שאם (תבע) [טען] הלוה פרעתי מתחייב שבועת היסת דפרע ומפטר הלוה והקבלן, ואם מת הלוה טענינן להו ליתמי דדילמא פרע אבוהון ומשתבעי דלא פקיד להון אבוהון ופטור הקבלן, שאין בין ערב לקבלן אלא בשיש נכסים ידועים ללוה, דהכי גרסי', חסורי מחסרא והכי קתני המלוה את חברו על ידי ערב לא יתבע לערב תחלה, פי' עד שיתבע מן הלוה תחלה וישבע לו שאין לו מה לפרוע ואח"כ יפרע הערב, ואם אמ' לו על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב תחלה, ואינו צריך להשביע הלוה תחלה, בד"א שאין נכסים ללוה, פי' שאין נכסים ידועים ללוה שאין אנו יודעין אם יש לו נכסים אם לאו והוא טוען שאין לו, ומאחר שהתנה עמו שיפרע ממי שירצה ואין אנו יודעין אם יש לו אין המלוה צריך להשביעו אלא יפרע מן הערב, אבל אם יש נכסים ידועים ללוה, שאנו יודעין שיש לו נכסים אע"פ שאמ' לו ע"מ שאפרע ממי שארצה, לא יפרע מן הערב, וקבלן אע"פ שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן, נמצא עכשו שאין בין ערב לקבלן אלא בשיש נכסים ללוה, דערב אע"פ שהתנה עמו שאפרע ממי שארצה ויש נכסים ידועים ללוה לא יפרע מן הערב, וקבלן אע"פ שיש נכסים ידועים ללוה יפרע מן הקבלן אם אומר המלוה הקבלן נוח לי מן הלוה, אבל לא מיפטר לוה מיניה דמלוה עד שישא ויתן ביד [קע"ד ע"א], שהקבלן לקח המעות מן המלוה ונתנם ללוה, דההוא ודאי אין למלוה על הלוה כלום, אבל אם לא נשא ונתן ביד אין בין ערב לקבלן אלא בשיש נכסים ידועים כדפרישית, וזה דעתי בדבר זה.
וגם בשנים שלוו שנמצא אחד מהם פורע הכל, כדאמ' בירוש' [שבועות רפ"ה] א"ר יוסי הדא אמרה שנים שלוו מן האחד אע"ג דלא כתבין ערבאין ואחראין זה לזה, ערבאין ואחראין זה לזה, אם תבע לאחד מהן והודה לו שיפרע חלקו, ותבע האחד וטען שפרע חלקו, משתבע שבועת היסת ומיפטר, ואותו שהודה חלקו פטור מחלק חברו, שאין דינו אלא כערב שאינו מתחייב אלא במה שיתחייב הלוה, אבל אם יודה אחד מהן שהלוה להן והשני כפר בעקר ההלואה, אכתוב לך מה שכת' הגאון ר' יצחק ז"ל בתשובותיו וזהו טופסם, ושאלת ראובן נתרעם על שנים שהלוה אותם וכפר האחד והודה השני שהוא וחברו חייבין בהלואה, זה שכפר יש מן הדין לחייבו שבועה בעדות השני שמעיד עליו שהוא חייב או לא, וכן אם יהיו הנתבעין שלשה וכפר אחד מהן והודו השנים עליו ועל עצמן אותו שכפר יתחייב ממון על פיהם או לא, תשובה אם אותו ממון לקחו אותו בתורת שתוף נעשו אחראין זה לזה, וזה שהודה יתחייב בכל ואין מקבלין עדותו על חבירו מפני שהוא נוגע בעדות, ואתמ' בירוש' א"ר יוסי הדא אמרה שניים שלוו מאחד אע"ג דלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה וה"ה אם יהיו שלשה אחראין וערבאין, ותו השיב, ושאלת ראובן הוציא שטר על שלשה אנשים שמעון לוי ויהודה שיש לו אצלם חוב וטענו כלם ואמרו שפרענו היפטר שמעון בטענת לוי ויהודה, וכן כל אחד ואחד מהן, תשובה, אם כל אחד ואחד מהן חייב עשרה זהובים בעצמם ואין לחברו בהם שותפות עדות כל אחד מהן על חברו כשרה היא, אם טען ש(י)פרע ולא חיישינן לגומלין לפי שאין אחד מהן נוגע בעדותו, וכן (אמרה) [אמרם] [כתובות כ"ג ע"ב] ובזמן שמעידין זה על זה אע"פ שנראין כגומלין זה את זה הרי אלו נאמנים.
